פסק-דין בתיק ת"א 24381/04

פתיח

שני אחים (התובעים), מכרו לנתבעים את זכויות לניהול בית קפה ומסעדה ברח' בר-גיורא בתל-אביב (להלן: בית הקפה"). הרכישה עוגנה בהסכם בכתב, שנחתם עם הנתבעים 1-4 בתאריך 3.12.04 (נספח א' לתצהיר התובע מס' 2).

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בדרישתם של התובעים להשבת סכומים, אשר החובה לשלמם חלה, לטענתם, על הנתבעים.

ההסכם

ההסכם נועד להסדיר את אופן העברת הזכויות בבית הקפה לידי הנתבעים.

בסעיף 4 להסכם נקבע כי:

".... יריב ויניב והחברה [נתבעים 1-3] יהיו אחראים לחובות וחבויות בית הקפה הן בגין העבר והן בגין העתיד. לרבות יתרת החובה בחשבון הבנק מס' חשבון 165178 המתנהל בבנק הפועלים סניף אפטר ת"א של העסק ויהיו זכאים לקבל את כל ההכנסות בית הקפה לידיהם. חובות וחבויות בית הקפה הן אלה המפורטות בנספח א' המצ"ב".

בנספח א' להסכם פורטו במדוקדק רשימת החובות והחבויות של בית הקפה, לרבות חובות בגין מסים (ארנונה, מים וכד'), חובות לספקים ולרשויות המס, דמי שכירות ועוד כהנה וכהנה חובות המכונסים ב-11 סעיפים.

גרסת התובעים

התובעים טוענים, כי נאלצו לשלם סך של 63,299 ש"ח בגין חובות, שהיה על הנתבעים לשלמם על פי ההסכם. התובע העיד, כי סירובם של הנתבעים לשלם את החובות מהווה הפרה יסודית של ההסכם (סעיפים 7-9 לתצהיר עדותו הראשית של התובע מס' 2). במהלך חקירתו הנגדית ציין התובע, כי פנה מספר פעמים לרו"ח דב הלבץ, אשר היה אמור להסדיר בשמם של הנתבעים את תשלום החובות על פי נספח א' הנ"ל. לדבריו, סבל בכל פעם שסר למשרדו של רו"ח הלבץ, המתין ושמע ש" זה לא מענין אותו", או שהוא מוכן לשלם 5,000 ש"ח בלבד (ע' 2 ש' 3).

ב"כ התובעים טוען בסיכומיו, כי האמור בתצהיר עדותו של התובע לא נסתר במהלך חקירתו הנגדית, ונתמך אף במסמכים שהוצגו כראיה מטעם התובעים (נספחים ד'-יב' לתצהיר). לדבריו, תכלית החוזה ידועה ולשונו ברורה וחד-משמעית, קרי, הנתבעים אחראים לחובות בית הקפה הן בגין העבר והן בגין העתיד, כאשר מנגד זכו בכל הכנסות בית הקפה.

עוד טוען ב"כ התובעים, כי כל צד להסכם שקל את שיקוליו העסקיים ונטל על כתפיו את הסיכונים הכרוכים בעסקה, מתוך מודעות מלאה ושלמה למעשיו. דא עקא, הנתבעים מתחמקים עתה מקיום התחייבותם וממאנים לשלם את הסך של 63,299 ש"ח, שאינו סכום מוגזם ביחס לתמורה ששולמה עבור בית הקפה.

גרסת הנתבעים 1,3,4

הנתבעים טוענים, כי מדובר בתביעת סרק שתכליתה אחת - לגלגל לפתחם חובות שהיה על התובעים לשלם מכיסם.

לדבריהם, התובעים מבקשים להתעלם מהוראותיו הברורות של ההסכם ומבקשים להציע פרשנות משלהם, על דרך של שימוש ב"תכלית סובייקטיבית", שאינה תואמת את הוראותיו.

הנתבע 1 טען, כי הצדדים הגדירו במפורש את חובות והתחייבויות בית הקפה בנספח א' להסכם, ולכן אין מקום לתור אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים. לדבריו, לא הוצגו בפני הנתבעים חשבוניות, המעידות על תשלום הסכומים שמהם הורכבה התביעה, והתובע אישר, שכל המצוי ברשותו צורף לתצהיר עדותו הראשית (ע' 2 ש' 11). הנתבעים סבורים, שאין מקום להתייחס לדרישותיו הכספיות, אשר אינן מעוגנות בחשבוניות כדין.

טענתם של הנתבעים, בקליפת אגוז היא, שכל החובות שנטלו על עצמם שולמו במלואם ואין בלתם. כמו כן טוענים הנתבעים, כי ביקשו להסדיר את התביעה מחוץ לכתלי בית המשפט והציעו לתובעים פשרה כספית, אשר נדחתה על ידם.

פירוט החובות

מאחר שמדובר ברשימה פרטנית של דרישות להחזר כספים, אין מנוס מהתייחסות מדוקדקת לרשימה  זו. התייחסות זו תוכיח בסופו של יום, כי לא הצדקה לדרישה לחייב את הנתבעים במרבית סכום התביעה. 

א. חוב לבנק הפועלים בחשבון מס' 165178 (חשבון בית הקפה).

ב"כ התובעים טוען, כי התובע נאלץ ללוות מהבנק סך של 9,006 ש"ח, לכיסוי יתרות חובה שנותרה בחשבון בית הקפה. התובע לא המציא דף חשבון, המעיד על יתרת חוב שנותרה בחשבון בית הקפה בבנק הפועלים. מסמכי ההלוואה שצורפו כנספח ד' לתצהיר התובע, מתייחסים לחשבון שמספרו שונה בתכלית (149911). נטילת הלוואה כשלעצמה אינה נכללת ברשימת החובות שבנספח א' להסכם, ומכאן שצודקים הנתבעים בטענתם, כי לא חלה  עליהם חובה לשלם את סכומה.

ב. חוב למע"מ

התובעים דורשים השבת סך של 5,632 ש"ח, ששולם על ידם למע"מ בתאריך 10.2.04 (נספח ו').

בנספח א' להסכם (סעיף 3) נקבע מפורשות, כי הנתבעים אחראים לתשלומי מע"מ בגין דיווחיהם השוטפים מיום 2.3.00 ואילך, ואלה שולמו, לטענתם, במלואם.

נספח ו' לתצהיר התובע הוא אישור ידני, המתייחס לסכומים שעוקלו לטובת תיק שותפות עלום, שמספרו 557566528. מדובר באישור שהוצא ע"י שלטונות מע"מ, ארבע שנים!! לאחר חתימת ההסכם, כאשר הדיווחים השוטפים למע"מ לא הוצגו ע"י התובעים. לפיכך, אין הצדקה לחייב את הנתבעים בהשבת סכום זה המתייחס, לכל הדעות, לתקופה בה נוהל בית הקפה על ידי הנתבעים בלבד.

ג. חוב למיטב בע"מ